מידע
שם בוטאני | Hibiscus sabdariffa |
מידת הצמח | one size |
אזורים מיוחדים | למקומות מדבריים , למקומות קרים , לקרקע מלוחה , מתאים למישור החוף, השפלה ולהר הנמוך |
אופי עלווה | חד שנתי |
טווח גובה | 1-3 מטר |
דרישות שמש | חצי צל , שמש |
תיאור
אנחנו מכירים את ההיביסקוס כשיח נוי אבל יש לו קרוב משפחה יפה לא פחות וגם שימושי – היביסקוס עב-גביע.
זה שיח רב-שנתי אבל בדרך כלל חד-שנתי בתנאי הארץ. העלים מפורצים בצבע ירוק כהה. הפרחים גדולים ויפים בצבע צהוב או ורוד שבמרכזם כתם אדום כהה. מומלץ לשתול בתחילת הקיץ ותוך מספר חודשים יופיעו הפירות. את השתיל יש לגדל בשמש ולהשקות אותו באופן סדיר.
הוא מתאים לגידול גם באדמה בערוגות וגם בעציץ במרפסת.
כל פרח מותיר אחריו מעין קפסולה בצבע אדום כהה כמו בתמונה שבה יתפתחו אחר כך הזרעים.
אנחנו מציעים לכם לשמור על הזרעים שלו גם לעונה הבאה.
מהקפסולות מכינים את תה ההיביסקוס המפורסם (ידוע במצרים בשם קרקדה) משקה קר (ידוע בשם רוזל או ג’מייקה) ואפילו ריבות. מומלץ לאסוף את הקפסולות מיד לאחר שנופלים עלי הכותרת של הפרח. ניתן להשתמש בקפסולות טריות או לייבש אותן ולשמור לתקופה ארוכה.
להכנת תה: יש להפריד את עלי הקפסולה האדומים ולשמור בצד את ההלקט המרכזי עם הזרעים.להכניס עלים אדומים משלושה ארבעה פירות בקנקן מים רותחים למשך מספר דקות ולהמתיק לפי הטעם.
להכנת מיץ: לקרר את התה או להשרות מספר קפסולות בכד מים למשך לילה במקרר, עד שהמים נצבעים באדום. הן התה והן המשקה הקר בעלי צבע אדום עז וטעם חמצמץ ומרענן.
מלבד הקפסולות, גם העלים והפרחים משמשים בארצות שונות למאכל וכתבלין טריים או מבושלים. הצבע האדום העז משמש כצבע מאכל טבעי. סיבים מהגבעול משמשים בהודו להכנת מיתרים. ברפואה עממית חלקי הצמח מקובלים כמורידי לחץ דם משתנים ומשלשלים בעלי השפעה מתונה (כרגיל – אין להתייחס למידע הזה כמידע רפואי מהימן).