גויאבה אדומה

בעבר הגויאבות האדומות שגודלו בארץ סבלו מטעם אנמי ולכן השתמשו בהן לתעשיית המיצים בלבד, היום אנחנו מגדלים שתילי גויאבה אדומה שמקורם בברזיל ונחשבים לנפלאים ועשירים בטעמם ובגודלם.

עץ הגויאבה הגיע לארצנו בשנות העשרים והיה נפוץ יותר כעץ נוי משום שטעמם המוזר והחדש של הפירות היה זר לרוב יושבי הארץ מלבד לערבים שחלקם הכיר את מיץ הפרי ממצרים וכך חלפו עוד עשרים שנה בערך עד שהוקמו מטעים מסחריים ראשונים.

עץ הגויאבה הוא עץ סובטרופי בעל גזע פיסולי מרשים וצבעוני. הוא עץ חזק שעל אף שנותיו הרבות בארץ המזיקים המקומיים שלנו לא תוקפים את העץ או את העלים. פריחת הגויאבה לבנה ויפה ובחורף כשחלק מהעלים נושרים (גויאבה היא לא עץ נשיר!) העלים שלא נשרו יהפכו לעיתים לאדמדמים בגלל הקור. יש לגזום את עץ הגויאבה כל שנה על מנת לשמור את העץ נמוך ועל מנת לקבל ענפים חד שנתיים רבים עליהם יצמחו פירות גדולים ויפים.

פירות הגויאבה מבשילים בבת אחת בתקופה קצרה ונופלים על האדמה כך שמי שמאוד אוהב גויאבות יאלץ לאכול הרבה מהן ובבת אחת לפני שיתקפו ע”י זבוב הפירות (יש מלכודות טובות אפילו אורגניות- תשאלו אותנו) ולפני שיפלו על האדמה. עצי הגויאבה עצמם לא סובלים ממחלות או מזיקים כלשהם כך שאפשר לגדל אותם בצורה אורגנית בקלות והם לא מצריכים טיפולים מיוחדים כלל.

למי שכל כך אוהב גויאבות אבל לא רוצה את הבאלגן או הריח נמליץ על גויאבה ננסית (לא סובלת מזבוב הפירות ומניבה מעט פירות למשך תקופה ארוכה), או גויאבה ארגמנית.

פירות הגויאבה בריאים מאוד ועשירים במיוחד בויטמינים ומינרלים.