ליצ’י מאוריציוס

עץ הליצ’י הוא אחד מעצי הפרי היפים ביותר במיוחד כשהוא מלא בפירותיו הוורודים. העץ  ירוק כל השנה ומניב שפע של פרי עם קליפה ורודה כהה וציפה לבנה שקופה ג’לית מעט עם טעם ייחודי אהוב מתוק וחמצמץ.

הליצ’י הוא עץ בינוני גבוה שיכול להגיע גם לגובה של 7 מטרים. אנחנו ממליצים לשלוט על גובהו ע”י גיזום ולהשאיר את העץ בגובה של 3 מטרים כדי שנוכל להגיע לפירות בקלות יחסית וכדי שהדררות לא יאכלו לנו אותם.

לעץ מערכת שורשים מתונה כך שאין לחשוש מלנטוע אותו צמוד לבית או לגדר ובכל זאת צריך לקחת בחשבון שהליצ’י הוא עץ רחב יחסית באופיו (קוטר של 3-4 מ’) אז תכננו את מקום השתילה.

בניגוד למה שנהוג לחשוב הליצ’י אינו רגיש לקור כלל ומתחיל להיפגע רק בטמפרטורה של 4- מעלות.

העץ מצליח יפה מאוד ברוב חלקי הארץ ובעל מספר רגישויות:

• רגישות לרוח- יש לשתול את העץ במקום מוגן מרוחות; כמובן שיש רוח בכל הארץ והכוונה היא לא לשתול אותו בשרוול רוח או בקו ראשון בראש ההר.
• רגישות לאדמה גירית או מליחה – השתיל צריך עומק של 80 ס”מ אדמה לפחות. את שתיל הליצ’י מומלץ לנטוע באדמה עמוקה עשירה ומנוקזת. במקרה הצורך יש לדשן בכלאט ברזל.
• רגישות גבוהה ליובש – הליצ’י זקוק במיוחד להשקיה יום יומית נדיבה אך לא מוגזמת, בעיקר בתקופת הפריחה והחנטה. יש להקפיד על השקיה טובה לפני חמסין או רוחות מזרחיות יבשות – אם הליצ’י מתייבש, הוא מפיל את הפרחים והחנטים – ההונג לונג הוא הליצ’י העמיד ביותר לתכונה זאת. אנחנו עדיין מומלץ להשקות אותו באופן סדיר אבל אם תהיה תקלה במערכת ההשקיה הוא יעבור אותה בקלות רבה יותר מזני ליצ’י אחרים.

יש זני ליצ’י מיוחדים שהמפורסם בהם הוא “נו מאי צה” (No Mai Tze) – זן של ליצ’י בעלי פרי גדול במיוחד וגלעין מנוון שכמעט אינו מורגש. זן זה משובח ביותר אך תהליך הכנתו קשה במיוחד וכך גם הגידול שלו ולכן אנחנו ממליצים עליו לאספנים בלבד :-).

איך בוחרים שתיל ליצ’י? כשבוחרים עץ ליצ’י מומלץ לבחור עץ בעל גזע בעובי צול לפחות בעל מערכת שורשים מבוססת. אם השתיל הגיע בשק שתילה אנחנו ממליצים לחתוך הרבה חתכים בתחתית ובצידי השק ולשתול את השתיל עם השק הקרוע- הליצ’י רגיש במיוחד למכות ופירוק בית השורשים שלו- יש להקפיד על עדינות יתר עם השורשים שלו ולגעת בהם כמה שפחות.

למה לא לקחת שתיל צעיר ופשוט לגדל אותו? עצי ליצ’י צעירים צומחים באיטיות רבה ורגישים יותר לרוח ולמחסור במים ובברזל. הם דורשים הגנה והשגחה בשנותיהם הראשונות ומהניסיון שלנו גורמים בעיקר לתסכול. את הליצ’י מומלץ לנטוע באדמה עמוקה עשירה ומנוקזת.

עצי ליצ’י עקורים במחיר זול יחסית – אנחנו לא ממליצים- זמן האקלום של ליצ’י עקור עלול לקחת אפילו שנתיים. אנחנו ממליצים לגדל ליצ’י בוגר ובריא שבהשקיה נכונה יגיע לגודל מלא אחרי שנתיים שלוש כך תרוויחו את שנות ההנבה היפות שלו.

המאוריציוס הוא זן סירוגי, בדומה לזית, שנה אחת הוא יהיה מלא פירות ובשנה שאחרי לא יהיו או שיהיו מעט פירות.

מתי ואיך גוזמים ליצ’י? את הליצ’י גוזמים מיד כשהוא מסיים לתת פירות בין אוגוסט לספטמבר. לא מומלץ להתעכב כי צריך לאפשר לו זמן להוציא ענפים חדשים וגם להקשיח אותם לפני החורף.

מומלץ לרוקן את מרכז העץ מענפים על מנת להנמיך אותו ולאפשר חדירה של של שמש לכל ענפי העץ. מומלץ לראות איך עושים גיזום גביע במדריך הגיזום שלנו.

הנמכה של הליצ’י חשובה במיוחד כדי שהפרי יהיה זמין לנו בעת ההבשלה. רב הפרי נמצא במעטפת העץ , ולרוב הדררות (התוכים הירוקים) משיגים את הפירות הגבוהים הרבה לפנינו וכשהליצ’י נופל מהעץ כבר מאוחר מדי…

זן נוסף של ליצ’י שאנחנו ממליצים עליו כי הוא לא סירוגי ופחות רגיש לתנאי הסביבה הוא ההונג לונג.

אם אתם אוהבים ליצ’י אבל רוצים משהו דומה וגם מאוד שונה אנחנו ממליצים על הלונגן.