לאחרונה חל שינוי בתפיסת הגינה הישראלית, לאט לאט נזנחות הגינות ה”אירופאיות” בעלות מדשאות הענק ועצי הנוי. עקב משבר
המים יובשו המדשאות והחל החיפוש אחר תחליפים שונים.
אחת המגמות הבולטות היא חזרה לתרבות המקומית שהייתה נפוצה בארץ בימים עברו- גינות תועלת ובוסתנים. מגמה זו צועדת יד ביד עם המגמה האקולוגית והאורגנית שהחלו תופסות מקום בחיי היומיום שלנו. המטרה היא גינה מפנקת שתטפל בנו ותפנק אותנו ללא צורך בשיעבוד דוגמת ריסוסים וטיפולים תכופים.
את מקום המדשאות ועצי הנוי או בשמם הפחות נעים “עצי הסרק” מחליפים עצי הפרי,צמחי התבלין הטריים וערוגות עמוסות בפרחים
וירקות, צעדים אלה מקדמים את הגינה והופכים אותה למקום הבילוי וההתרחשות המועדף בבית.
במקום לחזור הביתה מיום עבודה מורט עצבים ולראות את מכסחת הדשא קוראת לנו להמשיך את יום העבודה, מקבלת את פנינו גינה
נעימה שרק מבקשת שנקטוף, שנריח ושנשב בצילה עם כוס מיץ טבעי ומרענן נטייל בה בשעת בין ערביים נלקט פירות לאורך כל ימות השנה ונהפוך את הגינה שלנו לפינת הכיף בבית.
אנשים שבחרו לעצמם גינה כזו מגלים את המבחר העצום של הצמחיה המוצעת להם במשתלות הרבות- את ההדרים, הנשירים הסובטרופים והאקזוטיים.
עצי ההדר
עצי ההדר מפנקים אותנו לרוב בחודשי החורף הקרים, הם מחזקים אותנו בויטמין C באנטיאוקסידנטים ובעיקר בטעם וריח משכרים ומרעננים. קבוצת עצים זו היא ירוקת עד ומכילה בתוכה גם עצים ננסיים דוגמת הקומקווטים וגם עצים בינוניים דוגמת הלימון התפוז הפומלה והמנדרינה.
מכיוון שההדרים יפים בכל ימות השנה מומלץ לשתול את ההדרים על גבול הגינה על מנת להשיג פרטיות בחצר ולא לגזול משטח הגינה המוגבל לרוב. את ההדרים כדאי לעצב עם שמלת עלים שמגיעה עד לגובה של כ 1 מהאדמה וזאת כדי שהפרי יהיה נגיש לקטיף ולא יפול רקוב על הקרקע.
בשנים האחרונות אנחנו נתקלים ביותר מזיקים שפוגעים בפירות ההדר בעיקר מכיוון שהחורפים שלנו הופכים להיות פחות קרים אך עדיין אנחנו נהנים מהם ומפריים ללא צורך רב בחמרי הדברה.
להדרים המוכרים והנפוצים מתווספים זנים חדשים ומיוחדים:
- הקוויאר ליים או ליים האצבעות האוסטרלי (citrus australasica) – זהו הדר ננסי המתכסה בעלים קטנים וכהים ומניב פרי בגודל ובצורת אצבע
ירוקה כהה כמעט שחורה , כשחוצים את האצבע הזו אנחנו מקבלים בקבוקוני מיץ עגולים הנראים ממש כקוויאר בטעם ליים.פרי זה מבוקש מאוד
בקרב אוהבי הבישול והמשקאות. - הברגמוט (citrus aurantium) – הדר נוסף שנפוץ בכל מטבח אך בודדים יודעים שהוא הדר.הברגמוט ידוע יותר כארל גריי המוכר כתה. הפרי חמוץ וכשחוצים אותו במטבח הוא ממלא את הבית והתבשילים בניחוח הידוע והנעים שלו.
- הקפיר ליים (Citrus hystrix) – מבוקש מאוד בקרב הבשלנים האסייתים, בהדר זה משתמשים בעלים אותם קוצצים לתיבול מרקים סלטים ודגים.
לסיכום – עצי ההדר ממלאים ומעשירים לנו את הגינה בחורף. בעונה שבה רוב העצים האחרים נחים ההדרים מפנקים אותנו בבושמם בצבעם ובפירותיהם המחזקים.
הנשירים
ישנם עצי פרי רבים הנשירים בחורף, הנפוצים והמבוקשים ביותר הם הנשירים הגלעיניים – המשמשים, השזיפים, הדובדבנים, האפרסקים והשקדים. קבוצת עצים זו, המכילה עוד כמה מינים, בולטת במספר תכונות.
- עצים אלה מתאימים לגינות הממוקמות באיזורים קרים יותר.
- הפירות של עצים אלה מצטיינים בטעם.
- באביב אנחנו נהנים מפריחתם המרשימה והמרגשת.
- הם כולם בעלי רגישות גבוהה למזיקים (מזיקי פרי, מזיקי שלד ופטריות שונות).
ללקוחותי אני פחות ממליצה לשבץ עצים אלה בגינה פרטית וזאת בגלל הטיפול התדיר לה הם זקוקים. תמיד עומד לעיניי החזון של הגינה המפנקת ולא הגינה המשעבדת עצים אלה דורשים השגחה תמידית בעיקר בגלל מזיקי השלד התוקפים אותם וגורמים למותם בתוך ימים ספורים עד שבועות.
אם עדיין חשקה נפשכם באחד העצים בחרו תמיד את הזנים המבכירים ביותר (מניבים פרי מוקדם בעונה) – הם סובלים פחות מעקיצת זבוב הפירות.
גזמו אותם גיזום חזק בסוף החורף בצורת גביע. שימו לב לחורים בגזע, לשרף, לנסורת ולנשירה פתאומית של העלים בחודשי האביב והסתיו – כל אלה יאותתו לכם על רעה מתקרבת וכך תוכלו לטפל במזיק בזמן.
אם אינכם גרים במקום קר בקשו עצים בעלי דרישות צינון נמוכות דוגמת תפוח ענה, אגס ספדונה, דובדבן ללא דרישות קור. כל אלה יניבו פירות גם במישור החוף. אל תתביישו לשאול האם הזן המבוקש זקוק למפרה. אם כן בקשו עץ המורכב עם המפרה יחד וחיסכו לכם מקום בגינה.
לסיכום – עצי הפרי הנשירים הגלעיניים פחות מומלצים לגינות פרטיות.
אם עדיין אתם כמהים למצג הפריחה המרשים באביב או לפירות הטעימים חפשו תחליפים עמידים יותר דוגמת החבוש התורכי Cydonia oblonga, האגס האסייני (נאשי) Pyrus pyrifolia, או לחילופין עקבו אחרי מצב העצים וטפלו בהם בהקדם.
עצי פרי סובטרופיים
עצי הפרי הסובטרופיים גדלים ומשגשגים ברוב חלקי הארץ , לרוב הם ירוקי עד וניתן למצוא אותם בכל מיני גדלים סופיים- נמוכים לגדר חיה דוגמאת הפיטנגו הגויאבה הננסית והפיג’ויה. בינונייים דוגמאת האנונה הקרמבולה הליצ’י והמנגו וגבוהים דוגמת המקדמיה והאבוקדו.
עצים אלה מתאפיינים בפירות טעימים ומגוונים בגידול קל בגלל מיעוט מזיקים ובמצג ירוק לאורך כל ימות השנה.
לעיתים עצים אלה נתקלים בקושי באדמות גירניות ובאיזורים גבוהים, קושי זה ניתן לעקיפה על ידי מתן תוספת ברזל או נטיעה בתעלות אדמה. במשתלות המתמחות בעצי פרי ניתן למצוא כנות שעמידות בקרקע גירית. על מנת לצפות קושי כלשהו בגידול הסתכלו בגינות השכנים – אם לא תראו עצים כאלה בשכונות ותיקות אולי זה לא העץ המתאים לכם.
רוב הזנים הסובטרופיים הגיעו לארץ בשנות השישים ולא תמיד היו מוצלחים שכן הדגש היה על גידול העצים עצמם ולא על זנים נבחרים.
היום כשאנחנו בוחרים עצים לגינה הפרטית שלנו חשוב לנו במיוחד טעם הפרי שכן אין לנו צורך בפירות אלה על מנת להנות מהם. לכן אנחנו מקפידים על בחירת זנים טעימים ומתוקים.
הפיטנגו צריך להיות בשרני ומתוק מומלץ במיוחד זן שנקרא גיתית, הפיגו’יה הענקית הנקראת סלור דלה בטעם ולכן נעדיף זן בעל פרי קטן יותר אך עשיר יותר בטעם
הליצ’י צריך להיות מזן עמיד עם פרי גדול בשרני ומתוק בעל גלעין קטן.
הקרמבולה בעבר נמכרה כקישוט בלבד בגלל טעם סבוני חמוץ, היום יש זן קרמבולה מתוקה הנקרא דניאלה שעוד בהיותו ירוק הוא כבר מתוק ומניב פרי לאורך כל חודשי הסתיו והחורף. גם באבוקדו יש זנים המתאימים במיוחד לגינה הביתית- השרוויל הוא אבוקדו המצטיין בטעמו החמאתי ובמרקמו הנימוח יתרונו הוא בתקופת ההנבה הארוכה שלו – כשבעה חודשים בשנה.
לסיכום – עצי הפרי הסובטרופיים מומלצים לגינות הכיף הפרטיות וזאת בגלל זנים חדשים ומשובחים ועמידות גבוהה יחסית למזיקים. ניתן למצוא מצגים שונים של נוף העץ העלווה והפירות וליצור גינה מגוונת וטעימה.
עצי הפרי האקזוטיים
עצי הפרי האקזוטיים הופכים נפוצים יותר ויותר בגינות פרטיות, זאת קבוצת עצי הפרי בעלת המגוון הגדול ביותר של סוגים ומינים. רבים נוטים להתבלבל בין עצי הפרי האקזוטיים (המיוחדים) לבין עצי פרי טרופיים, וחושבים שעצים אלה קשים לגידול וזקוקים לתנאים ולטיפולים מיוחדים – ההיפך הוא הנכון.
קבוצה זו היא המתאימה ביותר לגידול בגינה פרטית וזאת מכמה סיבות:
- עצי הפרי האקזוטיים קלים מאוד לגידול ומתאימים לגידול בכל חלקי הארץ.
- הם פחות סובלים ממזיקים
- הם מניבים פירות מיוחדים וטעימים שנכון להיום אי אפשר להשיג אותם בשום דרך אחרת
- הם מגיעים בשלל צבעים צורות וגדלים
קטגוריה זו אהובה עליי במיוחד מכיוון שבה טמון הפינוק האמיתי, כאן נופלים כל העצים שפחות מוכרים לנו ולכן בקבוצה זו יש את כמות המינים הגדולה ביותר ומכילה בתוכה עצי צל מניבי פירות ירוקי עד או נשירים, מטפסים שונים שיחים מניבי פרי לגדר חיה, עצים צרים וגבוהים לצד עצי בוסתן, עצים הזקוקים לשמש וכן גם עצי פרי שגדלים בצל.
חלקם בעלי פריחה מרשימה, חלקם בעלי פרי מרשים.בגלל כמות המינים הגדולה ניתן לתכנן את הגינה כך שתניב פירות לאורך כל ימות השנה, נשלב פירות חורפיים, קייצים חורפיים ואביביים כך שנהנה מהמשותף לכולם- כולם תורמים לגינה שלנו כיף פינוק והרבה בריאות.
דוגמאות לעצי פרי אקזוטיים המניבים בחורף:
- במטה – נקראת גם מנגוסטין לימוני (Garcinia intermedia) – שיח נמוך בעל ענפים מקבילים גדל בחצי צל או בצל מניב את הפרי במשך כל החורף, הפרי כתום בגודל ענב גדול בעל טעם מתוק חמצמץ וריח נפלא.
- אנונה אדומה (Annona reticulate) – טעמה המתוק דומה לאנונה הנפוצה בארץ וגם תנאי הגידול שלה, ההבדל העיקרי הוא צבע הפרי הנדיר והמרשים וההבשלה המאוחרת של הפרי. (האנונה האדומה מבשילה בפברואר ואילו הירוקה מבשילה בנובמבר).
- קאס (Psidium friedrichsthalianum) – הקאס הוא הפרי הלאומי של קוסטה ריקה- העץ נמוך בעל לים מבריקים פריחה לבנה פרי בגודל כדור טניס קטן צהוב ומלא ניחוחות טרופיים מגרים.
לסיכום – עצי הפרי האקזוטיים אידיאלים לגינות פרטיות,לגינות גג ולכל פיסת אדמה פנויה וזאת משום שהם לא דורשים טיפולים מיוחדים, הם מניבים פירות שאי אפשר לקנות והם מגיעים בכל הצבעים הצורות והגדלים.
